החלטה בתיק בע"ק 16439-05-13 YIGAO

לפני בקשה לסילוק התביעה על הסף כנגד הנתבעת 1 - מדינת ישראל.

1.         הרקע לבקשה

התובעים משמשים כראשי קבוצות עובדים סיניים בישראל. הנתבעות 2-3  הינן חברות הנותנות שירותי המרת מטבע  (להלן: הצ'יינג') ואילו הנתבע 4 משמש כמנהל הנתבעות 2-3.   מתוקף תפקידם, ממירים התובעים עבור יתר חברי הקבוצה את הכסף שצברו במהלך עבודתם בארץ, באמצעות הצ'יינג',  כאשר האחרון דואג כי הכספים יועברו לסין, לאחר ביצוע ההמרה.

2.         מכתב התביעה עולה כי במועדים שונים בסוף שנת 2011 ובתחילת שנת 2012, הפקידו התובעים כספים בצ'יינג'. לאחר ביצוע ההפקדה האחרונה במסגרת ההפקדות, פשטה המשטרה על הציינג' בשל חשדות לביצוע עבירות  פי חוק איסור הלבנת הון, והחרימה כספים שמצאה במקום.

לטענת התובעים, הכסף שנמצא במקום היה כספם ולא הושב להם במלואו אף לאחר שהוגשה בקשה להשבת תפוס.  לפיכך, תובעים התובעים את הציינג' ובעליו וכן את מדינת ישראל, בגין נזקם.

3.         עילת התביעה כנגד המדינה, נסובה, לטענת התובעים, על עוולת הרשלנות. כך, לשיטתם, התרשלה המדינה עת לא מצאה לנכון להורות על הפקדת בטוחה, כתנאי למתן רישיון למתן שירותי מטבע, חרף היות הצ'יינג' גוף פיננסי. עוד טוענים התובעים כי זו התרשלה, עת לא פעלו השוטרים הפועלים מכוחה, לצורך הפרדה בין הכספים שהוחרמו- באופן שאלה שהופקדו על ידי הלקוחות  ישמרו בנפרד מכספי העבירה, על מנת שניתן יהא להבחין ביניהם בנקל ולהשיב הכספים לידי התובעים- באופן מיידי. כן, טוענים התובעים להתרשלות הן מצד המדינה והן  מצד הנתבעים האחרים, משום שהגיעו להסכמה כי הכסף שנתפס יישאר בידי המדינה למשך שנה נוספת, בשעה שידוע להם כי הדבר פוגע פגיעה קשה בתובעים הזקוקים לכספם, לצורך כלכלת בני משפחתם.

4.         עילה נוספת עליה מעמידים התובעים את תביעתם הינה עיכוב נכס שלא כדין  וכן טוענים הם כי הפרת סעיף 3 לח"י: כבוד האדם וחירותו,  מהווה עילת הפרת חובה חקוקה.

לפיכך, עומדת התביעה על סכום של 1,538,133 ש"ח, אשר כוללת את אף את הוצאות המשפט שנגרמו לתובעים בניהול ההליך הפלילי, אבדן ימי עבודה, עוגמת הנפש ופיצויים עונשיים.

5.         טענות המבקשת, בתמצית

לטענת המבקשת, יש לסלק את התביעה כנגדה על הסף, שכן אין המקום לבירורה במסגרת ההליך האזרחי, אלא בפלילי- שכן צו התפיסה הוטל על ידי בית המשפט שדן בהליך הפלילי המוסמך לדון בטענות המשיבים.

6.         זאת ועוד, לטענתה, נבחן עניינם של התובעים פעמיים על ידי בית המשפט של ההליך הפלילי, והוכרע בסופו של יום כי המשיבים הצליחו להוכיח בעלות בחלק מן הסכום בלבד, וזה הושב להם. הואיל ולא הגישו ערעור על פסיקות אלה, הרי שאין הם יכולים לנסות ולעקוף את פסיקת בית המשפט באמצעות ההליך האזרחי וכן מושתקים הם מלטעון כנגדו.

7.         זאת ועוד, מתן הכרעה בשאלת הסכום התפוס, בבית משפט אזרחי, עלול לפגוע בטוענים נוספים, כאשר ההכרעה תינתן מבלי לבחון טענות של אלה כנגד השבת התפוס. מתן הכרעה באופן זה, עלול להוביל כדי העדפת נושים פסולה. כן, עלול להוביל הדבר לכפל התדיינות.

8.         המבקשת מבהירה, כי אין סילוק התביעה כנגדה משמעו סילוק התביעה כנגד הנתבעים הנוספים וכן מדגישה כי עם קבלת פסק הדין כנגד הנתבעים האחרים, יוכלו המשיבים לפנות לבית המשפט ולבקש במסגרת הדיון בהליך החילוט את שמגיע להם, לטענתם. אז, יכריע בית המשפט הפלילי, לאחר שישמע את טענותיהם, טענות המבקשת וטענות יתר הטוענים לזכות.

9.         תגובת המשיבים

סילוק תובענה על הסף ייעשה במקרים חריגים בלבד ואין מקרה זה עולה כדי סילוק על הסף.

לטענת המשיבים, טענותיה של המבקשת כי מדובר בתביעה להשבת תפוסים גורמות לעיוות המציאות, שכן עילת התביעה עניינה ברשלנות המבקשת אשר גרמה לנזקם של המשיבים.

ניתן לראות כי הגם שסכום התפוס שנמצא בידי המדינה, על פי הצהרתה בדיון בבקשה להשבת תפוסים, עומד על סך של כ- 110,000 ש"ח בלבד, הרי שסכום התביעה דנן גבוה יותר וכולל את מלוא רכיב הנזק שנגרם למשיבים עקב רשלנות המבקשת.

לפיכך, מקום בו בית המשפט ימצא כי הוכחת עובדות התביעה תוביל למתן סעד בעילת הרשלנות, הרי שאין לדחות את התביעה על הסף.

10.       למעלה מן הצורך, טוענים המשיבים כי אף לו הייתה התביעה עוסקת בהשבת התפוס ולא בעילת הרשלנות, לא היה מקום לדחות את התביעה על הסף- זאת הואיל והליך השבת תפוס הינו הליך ביניים שעניינו בחינה לכאורית של זכאות המדינה להחזיק בתפוס. על מנת להביא להכרעה סופית בשאלה- יש להגיש תביעה אזרחית, כזו שהוגשה בהליך דכאן, אשר תבחן את הסוגיה ותכריע בה בהתאם לשמיעת הראיות. דברים אלה, נלמדים לשיטת המשיבים אף מסעיף 21(ה) לחוק איסור הלבנת הון התש"ס- אשר מפנה את ההכרעה להליך האזרחי.